עמידר חב' לשכון בע"מ מחוז לוד נ' דיעי רחמים ואח'

פסק דין

התובעת השכירה לנתבע 1 מושכרים מוגנים. מחצית מזכויות הדיירות המוגנת הועברו לנתבעת 2. לטענת התובעת, הנתבע 1 פלש לשטחים הסמוכים למושכרים וביצע בהם תוספות בנייה ללא היתר וללא הסכמת התובעת. לכן תובעת התובעת את פינוי המושכרים, ומבקשת פיצול סעדים.

כללי:

בעלי הדין:

1.האפוטרופוס לנכסי נפקדים הוא הבעלים של מקרקעין ברחוב הרצל 95 בלוד הידועים כגוש 3950 חלקה 98 (להלן-"המקרקעין"). מקרקעין אלו מנוהלים עבורו ע"י "מינהל מקרקעי ישראל, אשר מינה את "עמידר"-החברה הלאומית לשיכון בישראל (להלן-"עמידר") לנהל בפועל את המקרקעין.

2.הנתבע הוא אזרח ישראלי, והנתבעת 2 היא גרושתו.

מערכת היחסים בין הצדדים:

3.ביום 31.1.1988 נחתם בין הצדדים "חוזה שכירות-עסקים" בו השכירה התובעת לנתבע 1 בשכירות מוגנת חנות דגים בשטח 18.62 מ"ר הנמצאת במקרקעין (להלן-"החנות הראשונה"). בסעיף 12 לחוזה נקבע במפורש שהמושכר לא כולל את המגרש שמסביבו.

2.ביום 5.7.1998 נחתם בין הצדדים חוזה-שכירות עסקים" נוסף, בו השכירה התובעת לנתבע חנות נוספת הנמצאת במקרקעין ששטחה 69.26 ₪. (להלן-"החנות השנייה"). חנות זו צמודה לחנות הראשונה. בסעיף 14 לחוזה נקבע במפורש שהמושכר לא כולל את המגרש שמסביבו.

3. במסגרת הליכי אישות בין הנתבעים, העביר הנתבע 1 לנתבעת 2 מחצית מזכויות הדיירות המוגנת בחנות הראשונה. בסופו של יום התגרשו הנתבע 1 והנתבעת 2, והנתבע 1 לבדו המשיך להחזיק במקרקעין.

4.בשנת 2004 הגישה הנתבעת כנגד הנתבעים תביעה לבית המשפט בו עתרה שבית המשפט יורה לנתבעים ליתן לא אפשרות להכנס למקרקעין על מנת לבדוק מה קורה במקרקעין ולבצע בהם מדידות. לאחר שבית המשפט נתן את הצו המבוקש, נכנס מודד למקרקעין מודד מטעם התובעת, מדד את הנכס ומסר לתובעת מפת מדידה. ממפת המדידה התברר כי הנתבעים ביצעו תוספות בנייה במקרקעין.

טענות הצדדים:

5.ביום 30.12.08 הגישה התובעת את תביעתה כנגד הנתבעים. בכתב התביעה טענה התובעת כי הנתבעים בנו במקרקעין תוספות בנייה ללא היתר, ללא הסכמתה וללא אישורה. כמו כן הנתבעים לא שילמו דמי שכירות, וצברו חוב בגין דמי שכירות בסך 40,750 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. על כן עתרה התובעת לבית המשפט ליתן צו המורה לנתבעים ולכל הבאים מכוחם לפנות את המקרקעין, להשיב את החזקה בם לתובעת, להרוס את תוספות הבנייה ולפנות את ההריסות על חשבונם. כן עתרה התובעת לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את חוב דמי השכירות.

6.הנתבע 1 טען בכתב הגנתו כדלקמן:

לא ביצע תוספות בנייה בנכס. החנות נפרצה 10 פעמים, והנתבע הציב סביב החנות פחונים, על מנת למנוע מגנבים וחפצי רעתו לחדור לחנות;

התובע ניסה להסדיר את תשלום החוב לתובעת, אך הוא יכול לשלם עבור החוב תשלום חודשי של 200 ₪ בלבד.

7.הנתבע 1 והנתבעת 2 התגרשו, והתובעת לא איתרה את הנתבעת 2. לאור עדות הנתבע 1 שרק הוא מחזיק במקרקעין ולנתבעת 2 אין כל קשר במקרקעין, זנחה התובעת את תביעתה כנגד הנתבעת 2, ולכן דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להימחק ללא צו להוצאות.

העדויות:

8.מטעם התובעת העיד רכז השטח בעמידר, מר יואש זלינגר, אשר נחקר חקירה שכנגד.

9.מטעם הנתבע 1 העיד הנתבע 1 בלבד, אשר נחקר חקירה שכנגד.